מנטילת צד לעשיית שלום במזרח התיכון

מנטילת צד לעשיית שלום במזרח התיכון

השר היה חופשי לענות אותנו כי הוא היה השר, וזו הייתה הכנסייה שלו, והסרט שהמשיך למות על המסך הגדול שלו, לגניחותינו ולזעמנו, היה נתון לחסדיו. כל כמה דקות הוא היה משמיע את נדרו העזה להחיות את הסרט המת, סרט תיעודי על הדיאלוג הישראלי-פלסטיני שנקרא סיפור דו צדדי.

פניתי לבאסם ארמין, היושב מאחור, ממש מחוץ למטוס, הרחק מירושלים, מצאתי את עצמי חושב שגדולי העולם נהדרים מסיבות שאיננו תמיד מודעים להן. כלוא ישראל בגיל שבע-עשרה כחמ"ל פתח, עונה, שהה בכלא במשך שבע שנים, עבר לפעילות שלום, נוסד עם לוחמים לשעבר לשעבר פלסטינים וישראלים לוחמים למען השלום, ראה את בתו עביר בת העשר נהרגה על ידי קליע הגומי של השוטר הישראלי, שנלחם עוד יותר בכדי להושיט את ישראלים, "התקבל במשך שעתיים" ב- JFK של ניו יורק על ידי המשרד לביטחון פנים, הגיע לבסוף לקסטה מפותלת, שר מכור, קהל סורר שבא לפנות אליו. הוא הבין אותי עד כמה הערכת הסיבולת היא לא מוערכת.

ניגשתי אליו במהלך אחד מקרי המוות הרבים של הסרט. הוא נזכר בפעמיים שדיברנו בירושלים חמש שנים קודם לכן.

"מלון השגריר ... נוטרדאם." ארמין שמח, בפירורו האפור של הג'ט לג שלו, לראות פנים מוכרות. הוא לא היה מאושר בירושלים כשהטלטתי אותו בשאלות שלי. כתבתי עליו את זה לאחר שנפגשנו: הרושם הראשוני שלי מארמין: דממת נזיר, פרט לידיו. ידיו, ערסלות טלפון סלולרי, מטורפות.

ידיו, באותו יום ראשון אחר הצהריים, היו ריקות. שוב נדהמתי מהבדידות שלו. הדרך שלו להיות במקום אבל לא בזה. עם רדת הלילה התבקשו הוא ועמיתו הישראלי, רובי דמלין (השניים שייכים לקבוצת השכול הישראלית-פלסטינית, "מעגל ההורים - פורום משפחות") אל הבמה לספר את סיפורם, לשאול שאלות על הסרט לאחד היה סיכוי לראות למעט קטעי טקסט חוזרים ונשנים בלי סוף.

דמלין דיברה על בנה דיוויד, חייל שנהרג על ידי צלף פלסטיני ליד מחסום קלנדיה. היא דיברה על רצונה לבקר בכלא את הפלסטיני שהרג אותו, לראות אותו פנים אל פנים, לדיאלוג איתו. לא סיפורה ולא סיפורו לא הצליחו להחליק את הקצוות המרוסקים של הקהל היהודי, או את השר המבוהל. יכולתי לגלות שכולם הרגישו שהם עברו רק במלחמה שלהם ומתמודדים עם הטראומה המתקדמת של תסכול טכנולוגי.

כשארמין אמר לקהל שכאמריקאים מוטלת עליהם אחריות לנסות לשנות את מדיניות המזרח התיכון של ממשלתם מנטילת צד לעשיית שלום, קמה אישה ואמרה, "אתה חושב שרבים מאיתנו לא ניסו? יש לנו. אין טעם. הממשלה ותעשיית הנשק הופכים את השינוי לבלתי אפשרי. "

"אל תגיד שזה לא מועיל. כשאביר נהרג, בני רצה לנקום. דיברתי אותו עם זה. חיים ניצלו. כולנו עושים מה שאנחנו יכולים. "


צפו בסרטון: במזרח התיכון אין שלום אחר, יש שלום זמני. ואם ישראל תהיה חזקה תמיד היא תזכה לשלום תמיד