כיסויים עם נכדו של גנדי

כיסויים עם נכדו של גנדי


We are searching data for your request:

Forums and discussions:
Manuals and reference books:
Data from registers:
Wait the end of the search in all databases.
Upon completion, a link will appear to access the found materials.

ציפיתי שהנכד של המהטמה יהיה רזה, שתהיה את ראשית פניו של הזקן להתמוטטות קדושה. אבל לתושאר גנדי, שקידם את פני בפתח הדירה בקומת הקרקע הרזרבית שלו בסנטה קרוז, סמוך לשדה התעופה של מומבאי, היו פניו הבשרניים והמזוקנים של איש כדורגל. פרצוף שנראה להוט לברוח משמו.

חשבתי שאמצא איפשהו תמונה של גנדי, אבל במקום זאת מצאתי ציור צהוב ושקט של קסטורבה, אשתו של גנדי, ליד גלגל הסיבוב שלה. סמל הפשטות וההסתפקות ההודית. קשה שלא להתרגש ממנה לאחר הזחילה של שעתיים של תנועה במומבאי.

בשלב מסוים, בתה המתבגרת הדקה של טוש במכנסי ג'ינס כחולים מחובקי הירך נכנסה לבקש מאביה כסף. הוא חפר בכיסו בצייתנות. יכולתי להיות בבית של כל משפחה הודית מהמעמד הבינוני הרגיל.

טושאר גנדי, באמצע שנות החמישים לחייו, היה מוקדש בצעירותו של ג'ון וויין. ("חשבתי שההגרלה המהירה הייתה הפיתרון לכל בעיה.") בבגרותו הוא הפך לאחד התומכים הבולטים ביותר של המשפחה לאי אלימות.

"גנדי העוקב אחרי לא היה קשור לגנטיקה. אבי אמר 'אל תקבל את גנדי כי אני מקבל אותו. בחנו אותו והחליטו בעצמכם. 'קראתי את כל מה שגנדי כתב והגעתי למסקנה שרק דרך אי אלימות יש לבני אדם עתיד.'

"איבדנו את היום שלנו," הוא אמר לי, "אבל לא איבדנו את המחר שלנו."

ארון, אביו של טושאר, מסר לי את כתובת הדוא"ל של בנו לפני שעזבתי להודו. כתבתי על ביקורו של ארון בגדה המערבית, שם התברר כי המוני פלסטינים גדולים, מוסלמים אדוקים ביניהם, שמעו הינדו המפציר בהם להתנגד לכיבוש הישראלי באי אלימות בלתי פוסקת. זה גרם לי לחשוב על המיסטיקה המתמשכת של שם גנדי שאיבדה חלק גדול ממשמעותו בהודו של ימינו.

טושאר הודיע ​​לי שגנדי רצה שמפלגת הקונגרס שלו תכלול את דבקותו באי אלימות במניפסט שלה.

"מנהיגי המפלגה התנגדו ברעיון. עבורם, אי אלימות הייתה רק שיטה נוחה להשגת עצמאות. זה היה כמו רפואה שעברה את תאריך השימוש בה. "

חשבתי שתמונה מתאימה במיוחד עבור האיש הזה שמסתובב בהודו מחלק את התרופות של סבא רבא שלו, שבשבילו היו מעטים נוטלים. הוא לא היה מנוטרל. בשנת 2005, במלאת 75 שנה למצעי המלח של גנדי, הוא חזר מחדש את הטרק בן 235 הקילומטר מהסברמטי אשרם של המהטמה בגוג'אראט לים בדנדי, שם הציג המנהיג ההודי את הצועדים שלו למלחמה בניגוד למונופול הבריטי על ייצור מלח הודי.

טושאר נאבק בדורו כפי שמסורתם של מתנגדים. הוא שנא את הקונגרס, אך הצביע בעד הקונגרס, מחשש מהאלטרנטיבה הלאומנית הפיתית של המוסלמים. הוא עצוב, כך עצבתי לגלות, לפוליטיקה של בחירות גרועות, בדיוק כמו שאנחנו עושים כאן בארצות הברית.

זה הניע אותו, הוא אמר, להביא את המסר שלו לצעירים. "איבדנו את היום שלנו," הוא אמר לי, "אבל לא איבדנו את המחר שלנו."

הודים צעירים ישאלו אותו על טרור, על אי אלימות בעידן הטרור.

"הם ישאלו אותי, 'איך אתה מפרק מחבל מתאבד בצורה לא אלימה?' הם לא שואלים, 'מה הופך בן אדם למחבל מתאבד?'"

הוא מבקש מהם לדמיין מציאות בה המוות נחשב עדיף על החיים. מציאות של טרוניות בלתי ניתנות להחלמה וטינה בלתי מתפשרת.

"אני אומר להם, 'אתה יכול לעצור מחבל עם כדור, אבל אתה לא יכול לעצור את הטרור עם כדור'."

זה היה קולו של האיש הגדול ששמעתי.


צפו בסרטון: אדם ששכח לברך - הרב יצחק יוסף נכדו של מרן HD


הערות:

  1. Cruadhlaoich

    דְבָרִים בְּטֵלִים!

  2. Fajer

    במשהו הזה הוא. לפני שחשבתי אחרת, אני מודה לך על העזרה בשאלה זו.

  3. Tujora

    I regret that I cannot participate in the discussion now. Very little information. But the subject interests me very much.

  4. Eallard

    באופן נפלא, מידע טוב מאוד

  5. Khalid

    positivcheg)))



לרשום הודעה